חכמון נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע " מ

פסק- דין

בפני ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א 1981, לפיו על המשיב הייתה חובה לכבד חמישה שיקים בסכום כולל של 41,620 ₪ , אשר סורבו על ידו ביום 2/5/11.

המערער טוען כי הוא עצמאי בעל עסק מורשה להסעות, כי ביום 28/4/11 אישר מנהל סניף העסקים של המשיב באשדוד, ניכוי שלושה שיקים שניתנו למערער מאת חברת ברגיל בע"מ בסך 10,000 ₪ כל אחד ובסך הכל 30,000 ₪ וכי ביום 1/5/11 הודיעה לו פקידת המשיב כי לא ניתן לנכות שיקים אלה לאור קיומו של עיקול בחשבון הבנק של חברת ברגיל. באותו מועד עמדה מסגרת האשראי בחשבונו של המשיב על סך של 100,000 ₪.

המערער טוען כי ביום 2/5/11 אישרה פקידת המשיב מסגרת אשראי משנית בסך 48,000 ₪ אשר הובטח כי תעמוד לרשותו עד ליום 5/5/11, כך שמסגרת האשראי הכולל תעמוד על סך 148,000 ₪.

ביום 2/5/11 מסר המערער למשיב שיק של חברת אלתי הסעות בע"מ בסך 9,390.96 ₪ וזאת לניכיון, כאשר לאחריו ביום 2/5/11 בשעה 14:36, עמד חשבונו של המערער על סך של 141,786 ₪, כלומר בתוך מסגרת האשראי. באותו היום בשעה 17:33 הוחזרו חמישה שיקים בסך כולל של 41,620 ₪ וזאת בטענה כי אין כיסוי מספיק בחשבון.

ב"כ המערער מסכם וטוען כי אף אם צודק המשיב בטענתו כי המערער חרג ממסגרת האשראי שניתנה לו וזאת עמדה על 151,000 במקום 148,000 ₪ - מדוע לא כיבד המשיב את כל חמש השיקים

ולא הסתפק רק באחד מהם.

ב"כ המערער עוד טוען כי ביום 3/5/11 גילה המערער כי מסגרת האשראי המשנית שניתנה לו בוטלה ושונתה ללא ידיעתו או הסכמתו לסך של 500 ₪, כך שהמסגרת עמדה על סך של 100,500 ₪.

המערער טוען כי המשיב טעה מלכתחילה כאשר סירב לכבד את כל חמש השיקים, ומדפי החשבון ניתן ללמוד בברור כי במועד זה לא היתה חריגה ממסגרת האשראי שניתנה למערער.

המשיב טוען מנגד כי כפי שעולה מדפי החשבון, החשבון נשוא הערעור מנוהל באופן עקבי ביתרות חובה גבוהות ובחוסר בטחונות של 89,000 ₪, גם לאחר 10 שיקים בהודעת ההגבלה, עדיין חוזרים שיקים מהסיבה שאין כיסוי מספיק.

מסגרת האשראי עמדה כל הזמן על סך של 100,000 ₪ בלבד שגם ממנה חרג המערער באופן עקבי בסכומים גדולים. כך ביום 1/5/11 מסגרת האשראי עמדה על 100,000 ₪ ויתרת חובה בחשבון עמדה על סך 151,176.22 ₪.

המשיב טוען כי התריע שוב ושוב בפני המערער כי הוא לא מסכים לחריגות הגבוהות בחשבון. ביום 28/4/11 הביא המערער שיקים בסך של 30,000 ₪ לניכיון שיקים השייכים לחברת ברגיל. כנגד שיקים אלה הסכים המשיב להעמיד למערער מסגרת על סך 48,000 ₪ והבהיר למשיב כי הגדלת המסגרת הינה כנגד ניכיון השיקים על סך 30,000 ₪ ובכפוף לפרעונם והיא בכל מקרה עד ליום 2/5/12 בלבד. ביום 1/5/12 התברר למשיב כי שלושת השיקים על סך 30,000 ₪ שהוגשו לניכיון, שייכים לחשבון מעוקל. באותו היום הודיע המשיב למערער כי לא ניתן לנכות את השיקים וכי עליו לגייס כספים לכיסוי חובותיו. עד לשעת סגירת הסניף של המשיב, בשעה 14:30, לא הפקיד המערער כל סכום כפי שהבטיח, ומלפנים משורת הדין הסכים המשיב להמתין עד לשעה 15:30, כאשר עד לשעה זו לא עמד המשיב בהתחייבויותיו.

עוד טוען ב"כ המשיב כי גם אם גילה הבנה למצוקות המערער, הרי אין בכך כל התחייבות מצדו להמשיך ולעשות כן.

דיון

עסקינן בחמישה שקים שסורבו ושהביאו להגבלה בחשבונו של המערער.

כאמור, לטענת המערער בדיון שהתקיים ביום 24/11/11 ובסיכומיו, על המשיב היה לכבד את השיקים הנ"ל לאור מסגרת אשראי נוספת שהועמדה לרשותו ביום 2/5/12, וזאת עד ליום 5/5/12.

ב"כ המשיב טען כאמור מנגד בדיון ובסיכומיו כי הגדלת מסגרת האשראי הזמנית הייתה כנגד שיקים שהוגשו לניכיון ובכפוף לפרעונם והיא בכל מקרה עד לאותו היום- 2/5/11.

בהוראות בנק ישראל- ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב (הוראה מיום 26 בדצמבר 2005) (להלן: "הוראה 325"), נאסר על הבנקים לאפשר לבעלי החשבונות לחרוג ממסגרת אשראי.

הוראה זו אשר נכנסה לתוקפה רק ביום 1 ביולי 2007, דהיינו זמן רב קודם האירועים נשוא ערעור זה, נקבע כי במקרה בו לא נקבעה מסגרת אשראי כלשהי, לא יהא רשאי הבנק לאפשר לבעל חשבון עובר ושב כי חשבונו יעמוד ביתרת חובה אלא במסגרת אותם חריגים שנקבעו במפורש.

סעיף 4 להוראה קובע כדלהלן: